<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת בהעלותך</h1>
<h2>דף מט:</h2>
ומראה ולא בחידות [במדבר י"ב]. כמו שנ' ביחזקאל (יחזקאל י"ז ב') חוד חידה, מלמד שהיה הקב"ה מדבר עם שאר הנביאים בחידה. לדבר בעבדי. שכל המדבר בעבדי כאלו מדבר בי.
<h2>דף סב.</h2>
פירוש מרים. ותדבר מרים [במדבר י"ב]. דבור בכל מקום לשון קשה שנ' (בראשית מ"ב ל') דבר האיש אדוני הארץ [אתנו] קשות. ופריך והא כתיב אז נדברו יראי ד' וכן לשמוע בקול דברו, ופריק לשון תורה לחוד ולשון נביאים לחוד. מרים ואהרן. מלמד ששניהם דברו במשה אלא שמרים פתחה בדבר תחלה, מרים בצד צפורה היתה כשבא הנער ואמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה, אמרה צפורה אוי להם לנשותיהם של אלו מיד שמתנבאים פורשין בעליהן מהם, הרגישה מרים ואמרה אל אהרן אחיה [מלמד] שהנשים דברניות הן ומה מרים שלא נתכוונה לדבר על אחיה לגנאי אלא למצוה להרבות בפו"ר ובינה ובין אחיה דברה כך, המתכוין על חבירו לגנאי ולהתמעט על אחת כמה וכמה.
ויאמרו הרק אך [במדבר י"ב]. זה מיעוט אחר מיעוט לרבות, ואמרו הלא לאבות העולם דיבר ולא פירשו מפו"ר שנ' (דברים י' ט"ו) רק באבותיך חשק ד', אך בשביל עצמו פירש מדעתו והסכים הקב"ה על ידו פירש מן האשה וכו'. וק"ק וכי מדעתו עשה והכתיב (דברים ה' כ"ח) ואתה פה עמוד עמדי. ותו ק"ק ותיפוק ליה משום דכתיב (שם כ' ז') לך אמור להם וגו'.
ויאמר ד' פתאום [במדבר י"ב]. מהו פתאום שלא [בטבילה], אמר להם רצונכם (שהיה) [שיהא] משה כמותכם ואני מדבר עמו בכל עת, וזהו לא כן עבדי משה. אמר להם אתם דברתם על שפירש מאשה לפי שיצטרך למים, כמו שאתם צריכים למים עתה, שהיו רחוקים למים כשהיה הדבור אליהם. צאו שלשתכם. קראן שלשתן בדבור אחד מה שאין פה יכול לדבר.
אל נא תשת עלינו חטאת [במדבר י"ב]. אמר אדוני שוגגים היינו, שלא נתכוונו אלא משום פריה ורביה.
<h2>דף סג:</h2>
מסכת יבמות
<h2>דף סד.</h2>
רבבות אלפי ישראל [במדבר י']. ב' רבבות וב' אלפים מלמד שאין השכינה שורה פחות מכ"ב אלף כנגד של מעלה שנ' (תהלים ס"ח י"ח) רכב אלקים רבותים אלפי שנאן וגו' ד' בם סיני בקדש וכנגד כ"ב אלף שבט לוי, וכנגד כ"ב אותיות של תורה.
<h2>דף עא:</h2>
פירוש פסח. ויעשו בני ישראל את הפסח וגו' [במדבר ט']. לא היה רצונם לעשות פסח זה, לפי שלא נצטוו על עשיית פסחים אלא בכניסתן לארץ שנ' (שמות י"ג ה') והיה כי יביאך ואומר ועבדת את העבודה. וכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא עשו כי אם פסח זה, לפי שלא היו מלים את בניהם מפני טורח הדרך שנ' (יהושע ה' ה') כל העם הילודים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו, ומילת זכריו ועבדיו מעכבתו מלאכול בפסח, ועכשיו שעמדו במקום אחד שנה שלמה ומלו את בניהם לפיכך נצטוו לעשות פסח בה. ויעשו בני ישראל את הפסח. וק"ק מפני מה הוצרך להזהיר על פסח, והא אפי' חובה שאין קבוע להם זמן היו קריבין במדבר כ"ש פסח. וי"ל דאיצטריך לפי שנאמר (שמות י"ג ה') והיה כי יביאך ד' וגו' ועבדת את העבודה הזאת וגו' הוצרך לומר ויעשו את הפסח.
